"דחיית שתל" היא מונח שמטופלים משתמשים בו, אבל הגוף לא דוחה טיטניום כמו שהוא דוחה כליה מושתלת. מה שקורה הוא שהשתל לא נקלט בעצם, או שאיבד את אחיזתו אחרי שנים בגלל דלקת. ההבדל חשוב, כי הסימנים והטיפול שונים. לפי הספרות המקצועית, 1% עד 3% מהשתלים אינם נקלטים, וכמעט כל הכישלונות האלה מתרחשים בחודשים הראשונים. אחרי שנה, כישלון הוא נדיר. כדי להבין את הסימנים צריך קודם להבין איך שתל נקלט.
בקצרה
- שתל נקלט כשהעצם נבנית ישירות על פני השטח שלו, תהליך שנקרא אוסאואינטגרציה ולוקח 2 עד 4 חודשים
- כאב, נפיחות ושטף דם קל: נורמליים בשבוע הראשון, ואמורים לרדת מיום ליום
- כיפת ריפוי שהתרופפה: לא כישלון. אודם, נפיחות, כאב והפרשה מוגלתית: סימני דלקת, לבדוק
- אחרי שנים: דלקת חניכיים סביב השתל, שאם לא מטפלים בה מתקדמת לאיבוד עצם, עד תנועתיות והוצאה. מעקב חניכיים קבוע הוא ההגנה
- שיעור כישלון בספרות: 1% עד 3% מהשתלים, רובם בחודשים הראשונים; הישרדות של 94% עד 98% אחרי 10 שנים
- הכלל: כאב שלא יורד או שחוזר, בודקים. לא מחכים
איך שתל נקלט: אוסאואינטגרציה
שתל דנטלי עשוי מטיטניום, ופני השטח שלו מחוספסים ומעובדים כך שהגוף מזהה אותם כמו עצם עצמית. מיד אחרי ההחדרה נספגים על פני השטח חלבונים מהדם, ותאי עצם מתיישבים עליהם ומתחילים לבנות עצם חדשה שנקשרת כימית לשכבת התחמוצת שעל הטיטניום. אין רקמת חיבור בין השתל לעצם, אלא מגע ישיר: זו אוסאואינטגרציה. התהליך לוקח 2 עד 4 חודשים, ובסופו השתל מקובע בעצם כמו שורש.
הנקודה החשובה: בשבועות הראשונים השתל מוחזק רק על ידי האחיזה המכנית של ההברגה, בזמן שהעצם הישנה סביבו נספגת והחדשה נבנית. זו תקופת החולשה, ולכן רוב הכישלונות קורים אז. כל מה שמפריע לבנייה בשלב הזה, זיהום, תנועה, עומס, עישון, ריפוי לקוי, יכול למנוע את הקליטה. ואז מה שנוצר בין השתל לעצם הוא רקמת חיבור רכה במקום עצם, והשתל לא יתקבע לעולם.
מה נורמלי אחרי השתלה
בשבוע הראשון אחרי השתלה מרגישים:
- כאב עמום שנשלט במשככי כאבים רגילים, בשיא ביום השני, ויורד
- נפיחות של הלחי או החניכיים, בשיא כעבור יומיים
- שטף דם קטן בחניכיים או בלחי, שמשנה צבע ונעלם תוך שבוע עד עשרה ימים
- אי-נוחות בפתיחת הפה כשהניתוח היה מאחור
הכיוון הוא מה שחשוב: כל יום קצת יותר טוב. אם ביום החמישי כואב יותר מביום השלישי, משהו לא בסדר.
כיפת ריפוי שזזה: לא לבלבל עם כישלון
על השתל מוברגת לעיתים כיפת ריפוי, מכסה קטן שבולט מהחניכיים ושומר על הפתח עד השיקום. הכיפה הזו מוברגת ביד, ולפעמים מתרופפת מהלשון, מהאוכל או מהצחצוח. מטופלים מרגישים "משהו זז" ובטוחים שהשתל נכשל. ברוב המקרים הכיפה בלבד זזה, והשתל עצמו יציב לגמרי בעצם. הפתרון: ביקור קצר, ניקוי והידוק. לא לחכות עם זה, כי כיפה רופפת מאפשרת לחיידקים ולמזון להיכנס לחיבור.
איך מבדילים: כיפה רופפת מסתובבת או נופלת, בלי כאב ובלי נפיחות. שתל שנכשל מתלווה לסימני דלקת.
סימני דלקת מקומית: אלה הסימנים שדורשים בדיקה
דלקת סביב שתל בשבועות הראשונים נראית כמו דלקת בכל מקום אחר בגוף:
- אודם של החניכיים סביב השתל, שלא נרגע אחרי השבוע הראשון
- נפיחות שגוברת אחרי היום הרביעי, או שמופיעה מחדש אחרי שכבר ירדה
- כאב שנמשך מעבר לשבוע-שבועיים, או שחוזר, בעיקר בלחיצה על השתל
- הפרשה מוגלתית או טעם רע קבוע
- חום
בשלב הזה השתל עדיין יכול להיות יציב, ולכן זה הזמן לטפל: ניקוי, שטיפות, אנטיביוטיקה לפי הצורך, והסרת הגורם (למשל תותבת זמנית שלוחצת). אם הדלקת ממשיכה, העצם החדשה לא נבנית, השתל לא נקלט, ובסוף מתחיל לזוז. תנועתיות של השתל עצמו היא הסימן החד-משמעי לכישלון, ובשלב הזה אין מה להציל: מוציאים.
הסיבות השכיחות לכישלון מוקדם: זיהום, עומס מוקדם על השתל, עישון, עצם רכה, ריפוי לקוי אצל חולי סוכרת לא מאוזנת, ולעיתים חימום יתר של העצם בזמן הקידוח.
אחרי שנים: מדלקת חניכיים לאיבוד עצם
שתל שנקלט יכול להיכשל גם אחרי שנים, וכמעט תמיד באותו מסלול, בשלושה שלבים:
- דלקת חניכיים סביב השתל (מוקוזיטיס). החניכיים סביב הכתר אדומות, נפוחות, מדממות בצחצוח. העצם עדיין שלמה. בשלב הזה הכל הפיך: ניקוי מקצועי, שיפור ההיגיינה, ולפעמים תיקון צורת הכתר כדי שאפשר יהיה לנקות מתחתיו.
- דלקת סביב השתל (פרי-אימפלנטיטיס). הדלקת חודרת לעצם, והעצם סביב השתל נספגת. החניכיים נסוגות עד שרואים את הברגות השתל, יש הפרשה, ריח, ובצילום רואים "גביע" של עצם חסרה סביב הצוואר. עדיין אפשר לעצור, לעיתים בניתוח קטן שחושף, מנקה ומוסיף עצם, אבל מה שאבד לא תמיד חוזר.
- תנועתיות והוצאה. כשנשארת מעט מדי עצם, השתל מתחיל לזוז, ואז מוציאים אותו.
התהליך איטי, לרוב בלי כאב עד השלבים המאוחרים, ולכן מתגלה מאוחר. הגורמים: היגיינה לא מספקת, עישון, סוכרת, כתר בצורה שלא מאפשרת ניקוי, ושאריות דבק מתחת לכתר. הבדיקה השנתית סביב השתלים קיימת בדיוק כדי לתפוס את זה בשלב הראשון, שבו הכל הפיך.
מחלת חניכיים: הגורם שאפשר לשלוט בו
רוב הכישלונות המאוחרים מתחילים במחלת חניכיים, לפני ההשתלה או אחריה. מי שאיבד שיניים בגלל מחלת חניכיים נושא את אותם חיידקים, והם תוקפים את העצם סביב השתל בדיוק כמו שתקפו את העצם סביב השיניים. לכן שני כללים שאינם ניתנים לוויתור:
- לפני ההשתלה: מטפלים במחלת חניכיים פעילה עד שהחניכיים יציבות. לא משתילים לתוך פה עם דלקת.
- אחרי ההשתלה: מעקב חניכיים קבוע. ניקוי מקצועי, מדידת עומקים סביב השתלים וצילום, כל 3 עד 6 חודשים אצל מי שהיה לו מחלת חניכיים, ולפחות פעם בשנה אצל כל השאר. ובבית: מברשות בין-שיניות, ומכשיר מים מתחת לגשרים.
דלקת סביב שתל שנתפסת בשלב הראשון, כשהעצם עדיין שלמה, מטופלת בביקור אחד. אותה דלקת שמתגלה אחרי שנתיים בלי מעקב עולה לפעמים בשתל.
הכתר זז, זה השתל?
לא בהכרח, ולרוב לא. בכתר שמוברג לשתל, הבורג הפנימי יכול להתרופף, והכתר זז בעוד השתל יציב לגמרי. תיקון פשוט: הידוק הבורג. גם דבק של כתר מודבק יכול להיחלש. רק בדיקה מבדילה בין כתר רופף לשתל רופף.
מה עושים
לא: לחכות "שיעבור", לקחת אנטיביוטיקה שנשארה בבית, ללחוץ על השתל כדי לבדוק.
כן: להתקשר למרפאה שהשתילה, או אלינו. בדיקה קלינית וצילום, לרוב CT, מראים מה קורה. כיפה רופפת, מהדקים. דלקת מוקדמת עם שתל יציב, מטפלים ולרוב מצילים. שתל שזז, מוציאים, נותנים לעצם להחלים 2 עד 4 חודשים, ומשתילים מחדש. (שתל שנכשל)
מטופלים מגיעים למרפאה באופן קבוע להוצאת שתל שהושתל במקום אחר. זו לא ביקורת על מי שהשתיל, שתלים נכשלים אצל כולם. זו קריאה לא לחכות.
שאלות נפוצות
כמה זמן אחרי ההשתלה עדיין יכול להיות כאב? עד שבוע, בירידה. כאב שנמשך מעבר לשבועיים או שחוזר אחרי שנרגע מצריך בדיקה.
כיפת הריפוי זזה. השתל נכשל? לרוב לא. הכיפה מוברגת ביד ומתרופפת לפעמים, בעוד השתל יציב בעצם. צריך להדק אותה בביקור קצר, ולא לחכות, כדי שלא ייכנסו חיידקים לחיבור.
מה הסיכוי ששתל ייכשל? לפי הספרות, 1% עד 3% מהשתלים אינם נקלטים, כמעט כולם בחודשים הראשונים. הישרדות ארוכת טווח של 94% עד 98% אחרי 10 שנים.
אפשר להציל שתל שמתחיל להיכשל? כשיש דלקת והשתל עדיין יציב, לרוב כן: ניקוי, טיפול בדלקת, ולעיתים ניתוח קטן לבניית עצם. שתל שזז, לא. מוציאים ומשתילים מחדש.
האם השתל השני יצליח? ברוב המקרים כן, בתנאי שהסיבה לכישלון הראשון טופלה: עישון, סוכרת, היגיינה, עומס.
מקורות
- Howe MS. et al., Long-term (10-year) dental implant survival: a systematic review and sensitivity meta-analysis. J Dent 2019.
- Albrektsson T. et al., Osseointegrated titanium implants. Acta Orthop Scand 1981 (ההגדרה המקורית של אוסאואינטגרציה).
- Schwarz F. et al., Peri-implantitis, J Periodontol 2018 (הגדרות עולמיות של מוקוזיטיס ופרי-אימפלנטיטיס).